שולחנות

השולחן הוא רהיט שצורתו מרמזת על תפקודו.
צורות לו שונות : מלבן, עיגול או ריבוע,
אורך, רוחב או גובה עשוי מחמרים שונים.
ממוקם בפינות הבית או מחוצה לו.

השולחנות בעבודותי מקפלים בתוכם ומאגדים סיפורי חיים.
כל שולחן מגולל את סיפורו , את סיפור בנייתו
ואלה המתכנסים סביבו.
מאורעות הותירו בו צלקות,
פגעי הזמן שחלף ללא שוב
זיכרונות, געגועים ומאויים של היושבים סביבו.

השולחן מכנס אנשים
המסובים לארוחה, שיחה או מריבה
המנהלים את סדר יומם ,את השיגרה.
לעיתים הכל על השולחן,
לעיתים הגלוי מכסה על הניסתר.
שיגרת ההסבה לשולחן,
מסווה מתחים שהופנמו
שמחות וסערות.

כאשר מתכסה השולחן מפה
תחתיה מוסתרים חומרי הבניה,
צלקות הזמן האבוד ופצעי ההתבגרות.
לרגע כולם משפחה להתעלות ולשמחה
חיים של תיקווה
לרגל חתונה, הילולה, ארוחה או מנוחה.

אזי הופך השולחן למרכז כובד
כוח המאגד סביבו חיים, עולם של יחסים
אהבה ושנאה, קירבה וריחוק,
מגע וניתוק, ביחד ולחוד.

בצילום של רגע נתון קופא הזמן מלכת.
אך האומנם?
או נוע ינוע עם מחוגי הזמן

דינה סמדר