״נשל״ : הביאנלה התשיעית לרישום בירושלים

כתבה מאת סמדר רון – Smadar art

בירושלים, בין האבנים, השקט, הרוחניות והאור המשתנה, נפתחה הביאנלה הארצית התשיעית לרישום תחת הכותרת “נשל” ,תערוכה שמדברת בגוף, בזיכרון ובחומר.

77 אמנים ואמניות מציגים כאן את מה שנשאר אחרי ההתנשלות , השכבות שהוסרו ואת מה שנחשף תחתיהן.

המושג “נשל” נוגע בעומק של מהות היצירה: פעולה של השלה, של תיקון, של צמיחה.

כמו בטבע, גם באמנות אנחנו נאלצים לעיתים להוריד שכבות, להשיל חלקים ישנים, כדי לתקן ולהצמיח איברים חדשים רגשיים, מחשבתיים, אנושיים.

אוצרות הגלריות, גיבשו את תערוכותיהן בהתאם לנושא הביאנלה וובבחירת האמנים נשענו על הצעות של מאות אמנים מכל רחבי הארץ, שנענו לקול קורא.

בין המוקדים השונים :

בית האמנים ירושלים, בית טיכו, סדנת ההדפס וגלריה כורש 14 , נפרשת תערוכה עוצמתית, שכל אחת מהן מציעה מבט אחר על הנשל:

בית האמנים בירושלים:

אוצרת : טלי בן נון ״נשל״

שלושה מישורים של מוות, יום־יום ורוח

התנשלות היא אחת מהתופעות המרתקות בעולם החי.

ניבי אלרואי, מסדרון רוח

צילום: סמדר רון

מימין: שרון אתגר בסדרת רישומים מופשטים, עשה אינו ישנו

במרכז :גלעד רטמן, דמות שעווה

משמאל: בית האמנים

צילום: סמדר רון

מימין: על רקע רישומים של מאשה זוסמן, קיפול כפול עם חריץ

משמאל: ראובן ישראל, אובייקט מתפתל

צילום: סמדר רון

מימין: הילה טוני נבוק, טוש כחול

משמאל: היחצנית, עינת כהן על רקע עבודתה של שהד זועבי, המשתרגת1

צילום:סמדר רון

מימין:שירי כנעני, גרביים

משמאל:שחר יהלום, מלאך

צילום: סמדר רון

בבית טיכו :״ שברי זיכרון״

יעל עצמוני במיצב מרגש של פורצלן ושברי זיכרון.

אוצרת: תמנע זליגמן

מימין: פורצלן מעודן, חלק מן הלוחות שורדים כשברים

משמאל בארון: מפות נוספות

צילום: סמדר רון

סדנת ההדפס :

״נשל : קליפת הדברים הדוממים והחיים״

אוצרת:תמר גיספאן- גרינברג

לוחות ההדפסה עצמם הופכים ליצירה

מימין:תמר רודד שבתאי,הפרדות

במרכז:נירוואנה דבאח, עטופה בתחרה

משמאל: סדנת ההדפס

צילום: סמדר רון

מימין:רייזל פרצ׳ונוק, מלאך נופל

משמאל: מיכאלה מור, ללא כותרת (צבע אדום)

צילום: סמדר רון

עם אוצרות התערוכה מימין לשמאל:תמר גיספאן גרינברג, דביר שקד, רותי צדקא , טלי בן נון עם סמדר רון

גלריה כורש ,

״נשל: שארית״

אוצרת: דביר שקד, ורד חד (א)ד

השארית הופכת לעדות חיה לקיום.

מימין: רויטל לסיק, העור של סנט ברתולומאו

משמאל:גליה הילי פסטרנק, אמא אני מפחדת

צילום: סמדר רון

מרים כבסה, רמיקס

צילום : סמדר רון

יש משהו מרפא בתהליך הזה של התבוננות בשאריות.

זו אמנות שמזכירה לנו שלפעמים צריך להוריד עד שמגיעים לגרעין הכואב, כדי להרגיש באמת, כדי להתחיל שוב, כדי לצמוח.

אני התחברתי מאוד לרעיון שנשל הוא לא רק תהליך ביולוגי , הוא מצב נפשי. בכל פעם שאנחנו משתנים, אנחנו משילים משהו מעצמנו כדי להתחדש.

הביאנלה לרישום “נשל” מוצגת עד 7.2.2026 בארבעה חללי תצוגה ברחבי ירושלים.

הכניסה חופשית.

מומלץ להגיע בלב פתוח ולהתמסר לחוויהhttp://www.art.org.il/