״סינדרלות אחרות״ מאת סמדר רון

עוד  כילדה האגדה האהובה עליי היתה סינדרלה, אבל תמיד שאלתי  מי היא באמת ואיפה היה הכוח שלה ? התערוכה החדשה של רוני טהרלב  גרמה לי להסתכל על הסיפור הזה מחדש.

בתערוכת היחיד "סינדרלות: לכל אלו שניסו את הסנדל לפני סינדרלה" רוני טהרלב בוחנת מחדש את האגדה המוכרת דרך עיניים נשיות עכשוויות. התערוכה נולדה מתוך גוף עבודות חדש אותו יצרה במהלך השנתיים האחרונות בברלין ורק בסופו קיבל את שמו, כאשר האמנית שאלה את עצמה איזה שם יכול לאחד את העבודות .

הבחירה בסיפור של סנדל מחדדת את התפקיד הזה של להיות אישה , הסנדל הזה בעצם לא מתאים לאף אחת , העובדה  שהוא מתאים רק לאשה אחת  הופך לסמל של אידיאל נשי צר, שבו סינדרלה היא לא רק היפה והנבחרת ,אלא גם המשרתת שנבחרה לשרת . מתוך נקודה זו טהרלב שואלת מדוע נשים נדרשות לאמץ תנועות גוף מסוימות, להסתיר חלקים מן הגוף ומן הנפש, ולהתאים עצמן לסטנדרט שאינו שלהן.

הבחירה בסינדרלה אינה בחירה אקראית, זהו מנגנון עלילתי,  שמאפשר לאמנית לדבר על איך האישיות שלה מתאימה , על התפקיד והמקום של הנשיות ושל כל אשה בתוך החיים שלה .

 בציורים אלו, מופיעות דמויות של נשים ונערות, כשלצידן צעצועים, סרטים ורודים, נדנדות, דגים וסוסי עץ. טהרלב יוצרת עולם קסום ומתעתע שבו מתקיימים במקביל, יופי רב ותמימות של ילדות ונעורים, לצד מקומות מנוכרים ואפלים, המהדהדים פגיעות, ערעור ויחסי כוח.

שניים מהציורים בתערוכה מושפעים גם מחלק מסדרת  "הנדנדה" של פרגונאר,   דימוי של נערה שיושבת  על נדנדה בגינה חשוכה .

היא עוסקת בגבולות ההגדרה של “נשי” ושל “יפה” ומציירת דמויות של נשים שאינן צעירות, תנוחות גוף חריגות, והצגת סצנות בעלות טאבו ייצוגי, כמו לידה, עירום יומיומי ועייפות.

גם קו התפר שבין נשיות לגבריות, נמתח בציוריה בסדרת דיוקנאות שבהם הזהויות חוצות גבולות של מגדר, היא בוחנת מחדש את מקומו של הגוף בסצנות קלאסיות מתולדות האמנות, כמו “הבשורה” או “הולדת ישו” , מתערבת ומכניסה לתוכן דמויות עכשוויות, לעיתים אנדרוגיניות או א-בינאריות.

רוני טהרלב נולדה ב 1964 בקיבוץ יגור, לפזמונאי יורם טהרלב והמשוררת נורית זרחי, היא אמנית עטורת פרסים, המתמקדת בסגנון ציור פיגורטיבי ובחקר מתמשך של הדמות האנושית וסוגת הדיוקן.

טהרלב היא זוכת פרס שיף לאמנות פיגורטיבית לשנת 2022, ומלמדת רישום וציור באקדמיה בצלאל בירושלים.

התערוכה מחזירה אותי אל הילדה , ששואלת על הכוח של סינדרלה ובין היופי המתוק והאזורים האפלים בציורים, אני מתחילה להבין , שהכוח אינו נמדד ביכולת להיכנס לנעל מושלמת, אלא דווקא ברגע שבו אני מעזה לשאול אם אני רוצה לנעול אותה, ואם מותר לי לחלוץ אותה באמצע הסיפור.

כך הופכת האמנות למרחב שבו השאלה עצמה היא המפתח , המקום המדויק ביותר לגלות דרכו את הכוח שלי בעולם בתערוכה מהפנטת  , שמעלה שאלות על הגוף , הדיוקן הנשי וחושפת את סיפורן של כל הנשים שניסו את הסנדל לפני סינדרלה .

התערוכה מוצגת:

20.11.25-27.12.25

גלריה גורדון בתל אביב

רחוב הזרם 5

תל אביב